<h1>העיטור אות כ' כיס</h1>
<h2>דף סח.</h2>
גרסינן בפרק איזהו נשך אין מושיבין חנוני למחצית שכר ולא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר וכו'. ובקבלנות פירשתי פועל בטל ושכר עמלו ומזונות תרי דיני נינהו וכלהו היכא דלא קביל עליה אחריות מותר ולא בעי שכר כלל.
<h2>דף סח:</h2>
גרסינן בפרק איזהו נשך בני רב עיליש נפק שטרא עילווייהו דהוה כתיב ביה פלגא באגר ובהפסד. נוסחא אחרינא ופלגא בהפסד. אמר רבא רב עיליש גברא רבה הוא ואיסורא לאינשי לא הוה ספי. ולא אתברר לן קושיא דרבינו החסיד דאקשי מאי מהני ליה לרב עיליש דגברא רבה הוא משאר אינשי. דהא אי לאו גברא רבה הוא הוה אמרינן שטר שיש בו ריבית הוא ואינו גובה אלא את הקרן השתא דגברא רבה הוא אמרינן דהכי כתיב ביה אם ירצה רב עיליש יטול תרי תילתי באגר ויקבל חצי בהפסד הלכך ליכא ריבית ושקל תרי תילתי באגר שמעינן (מינה מהא) [מיהא] שצריך לפרט בשטר שכר עמלו ומזונו כך וכך, ופירשנו דהא דרב עיליש שומת עגלים וסייחים הוה. פירש רב אלפס עד משלם שותפותא יהיב ליה כפועל בטל כל יומא ואי בעי למפסק לכל יומי דשותפותא פסיק כדרבא. ואנן סבירא לן דחנוני וכיוצא בו לא פחית מפועל בטל.
כתב בכך וכך בשבת וכו' איך פלני בר פלני אמר לנא הוו עלי סהדי בקנין וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני למהוי ליה בידיה לזכו מחמת דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא וקבילית מניה כך וכך לאיעסוקי בהון בכל מיני עסקא ברעות שמיא עד יום פלן וכל רווחא דמטי לן מן שמיא לשקול פלני דנן פלגא, או תלתא, או רבעא, ואי מטי פסידא נמי אנא דרינא פלגא ואיהו פלגא וקבילית עלי בנאמנותא דלא לאיערומי ליה ולא לאיטמורי מניה שום מידי ואחריות שטר עסקא דנן קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי אגב ארבע אמות קרקע כחומר כל שטרי עסקא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא וכו'.
<h2>דף ע.</h2>
והאי עסקא דנהגי בה השתא דיהבי זוזי ומנו לרוחא דכל שתא בכך וכך זוזי ומטי ליה לבעל הממון פלגו רוחא וההוא פלגא מזבין ליה ניהליה בציר פורתא כגון דמטי ליה פלגו רוחא עשרין זוזי ומזבין ליה ניהליה בעשרה ויהיב ליה עשרה דינרין בכל שתא ואי ליכא רוחא אלא עשרה בלחוד יהיב להו ניהליה ואמר ליה אי מטי לך פסידא תימא לי ואנא אהדר לך אי נמי ליהוי בידך האי עסקא עד דשלים לך האי פסידא ואמרי בההיא הנאה דפטר ליה משבועה מותר. ומסתברא דקרוב לשכר ורחוק להפסד הוא (ע'.). וקרוב אני לומר דריבית קצוצה היא דשכר מעותיו עומד ונוטל בכל שנה ושנה ומי יימר דהוי רוחא ומי יימר דכי מטי פסידא שלים ליה בהנהו זוזי ושבועה נמי אימת מחייב דאקנייה ניהליה דילמא אית ליה סהדי אי נמי ניחא ליה להאיך לאשתבועי הלכך כי יהיב ליה רבית הוא דיהיב ליה דכיון דאכתי לית ביה רוחא לאו תנאה הוא וגדולה מזו אמרו (י"ד:) אמר רב נחמן אמר שמואל המוכר שדה לחבירו ונמצאת שדה שאינה שלו מעות יש לו שבח אין לו ואף על פי שפירש לו את השבח מאי טעמא כיון דקרקע אין לו שכר מעותיו עומד ונוטל וכל שכן הכא דהלואה היא, ועוד מהערמת רבית מי קא נפקי הא אמרינן (קידושין ו':) בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית.
וקרוב לשכר ורחוק להפסד לאו רבית ממש הוא אלא אבק ריבית הוא מדשרינן גבי יתמי כדאמרינן (ע'.) אמר ליה רבא לרב יוסף זוזי דיתמי היכי עביד להו מר אמר ליה חזינא אינש דאית ליה דהבא פריכא ושקלינן מיניה ויהבינן להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד ודוקא דהבא פריכא אבל כלים לא מאי טעמא דלמא פקדון נינהו ואי אתי איניש מעלמא ויהיב בהו סימנא שקיל להו — ומסתברא דשמעינן מינה דלא עשו תקנת השוק אלא בגנב וטעמא דקיימא לן דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן להו (שבועות מ"ו:) ולא הוה ליה ללוקח לשיולי אי איגנוב או לא ועוד תקנת השוק שלא יגזול וימכור בשוק כדגרסינן בירושלמי (ב"ק פ"י ה"ג) בדין היה שלא ישבע אלא מפני שלא יהיו בעלי בתים נטפלין עם הגנבים. וגרסינן נמי בפרק חזקת הבתים (ב"ב מ"ד:) וניחוש דילמא גזלה שמעינן מינה אף על גב דזבנה מוכר ללוקח שלא באחריות חוזר הלוקח על המוכר אלמא לא עשו בו תקנת השוק. לרב משה גאון הקונה ממוצא מציאה אפילו המוצא חייב להכריז ולא הכריז אין על הקונה כלום ואם נמצאת בידו אינו חייב להחזיר ולא עשו בו תקנת השוק. ורבינו אלפס אמר הקונה חפץ מחבירו ונתברר לו שאינו של מוכר הניח מעותיו על קרן הצבי — אמר רב אשי הא תינח דאשתכח דאית ליה דהבא פריכא דלית ליה דהבא פריכא מאי חזינן איניש דמהימן ומשפי נכסי ולא מקבל עליה לטותא דרבנן ויהבינן להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד.
<h2>דף עב:</h2>
והואיל ואתא לידן איסור רבית נימא ביה מילתא במאי דכתבי רבוותא ור' שמעון קיירא דלא אסרי סאה בסאה אלא היכא דליכא שער בשוק. והא דאמר רב הונא לוין על שער שבשוק סאה בסאה הוא ולא דייק לן חדא דלא הוה ליה למימר לרב הונא בפסקא דאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער אלא בפסקא דסוף פרקא (ע"ה.) גבי לא יאמר אדם הלויני כור חטים ועוד אי איתה היכי אמר רב יהודה זו דברי בית הלל אבל חכמים אומרים לווין ופורעין סתם היינו דרב הונא ומאי אתא לאשמועינן ומעיקרא נמי היכי אמרינן אין לווין. ותו כי אמרינן לעיל (ס"ג:) מה לי דמיהן ופוסקין על שער שבשוק אף על פי שאין לו ופרכינן מהא דאמרינן כולן אם יש לו מותר ומשני התם הלואה הכא זביני שמע מינה הכא גבי הלואה היכא דאין לו לא מהני שער שבשוק ותו רבינו אלפס נמי דאייתי הא דהזהב (מ"ד:) רב יזיף דינרי מברתיה דרבי חייא וכו' עד אלא אי אמרת פירא הוי הוה ליה סאה בסאה ואסור ואם איתא למה ליה לשנויי רב דינרי הוו ליה אפילו לא הוו ליה דינרי מותר סאה בסאה כי האי גונא דהא שער שבשוק הוא לדינרי אלא לאו שמע מינה דאפילו לשער שבשוק אסור ללוות סאה בסאה בתנאי אלא כדפסיק הלכתא לווין סתם ופורעין סתם בלא תנאי דכיון דלא קפדי מותר כדאמרינן (ע"ה.) בני חבורה המקפידין זה על זה אסור אבל שאין מקפידין מותר ודוקא פורעין סתם אבל אי קפיד בפרעון סאה בסאה הוא ואסור דהא לא קאמר לוין סתם ופורעין אלא פורעין סתם קאמר ורב דיזיף מברתיה דרבי חייא לוה סתם ולא רצה לפורען וחשש לריבית והא דאמר רב הונא לוין על שער שבשוק בפירושא קמא דרבינו שלמה לוין מעות לפרוע חטים בשער שבשוק וכן פירש אדונינו אבינו הרב זצ"ל. ובנוסחא עתיקא גרסינן הני דיזפי זוזי בתשרי ופרעי בטבת וכן עיקר.
<h2>דף קד:</h2>
גרסינן בפרק המקבל אמרי נהרדעאי האי עסקא פלגו מלוה ופלגו פקדון עבוד רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה כו' עד דאיתרמי מחייב פלגא והדין פירושא דרבנן סבוראי. ובפלגא פקדון הוה עליה שומר שכר וחייב בגניבה ואבדה אבל באונס פטור ובפלגא דמלוה הוה עליה דין מלוה ומחייב עלה בכל אונסא דאתיליד כדאיתא בפרק האיש מקדש (קידושין מ"ז:). ובכל אונסא הוא דמחייב לאפוקי מדרב מתתיה גאון וממר שמעון קיירא בהלכותיו דאמר לא מחייב אלא בגניבה ואבדה ואי נפלו גנבי על ספינתא כשבוי דמי ולא משלם וליתה ואפילו קנו מניה דלא מחייב באונסין לא מהני כלל וכן כתב רבינו שרירא. ומסתברא דמהני קנין. והני מילי דיהיב ליה למחצית שכר וכי יהיב ליה נמי לשליש ולרביע אותו הוא בתורת מלוה והשאר הוא בתורת פקדון דעסקא לשליש ולרביע מותר כדאיתא בתוספתא (ב"מ פ"ד) והוא שנותן לו כפועל בטל כשיש לו אומנות דשכר עמלו כשאין לו אומנות או כדרבא (ס"ח:) דאמר אי פלגא באגר וכו'. אמרי נהרדעי השתא דאמור רבנן פלגו מלוה ופלגו פקדון אי בעי למשתא ביה שכרא שתי רבא אמר להכי קרו ליה עסקא דאמר ליה לעסוקי יהבי לך ולא למשתי ביה שכרא ולהכי קרו ליה עסקא שלא יעשו מטלטלין אצל בניו. והלכתא כרבא בתרוויהו. לרבנו אלפס אי איכא סהדי דמטלטלי דעסקא נינהו ומחמת עסקא אתו שקיל ליה מלוה בלא שבועה ואפילו מיתמי כדגרסינן בפרק אף על פי (כתובות נ"ה.) מטלטלין ואיתנהו בעיניהו בלא שבועה ואי לית ליה נכסי אחריני ואיכא עליה כתובת אשה ובעל חוב לא שקלי מהא עסקא אלא הדרא למרה ורוחא דאית ביה פלגי לפום מאי דאתנו אהדדי. וכן כתב רבינו חננאל ורבינו (אלפס) [אפרים]. ירושלמי (מו"ק פ"ב ה"ג) פרגמטיא נגבית מנכסי יתומים קטנים הוו בעי מימר בשיש עדים יודעין הא אין עדים יודעין לא רבנן דקיסרין בשם רבי אילא לכך היא צריכה כשיש עדים יודעין הא אין עדים יודעין יעשה כפקדון כך אנו אומרים פקדון לא יגבה מנכסי יתומין מה בינו למלוה מלוה להוצאה נתנה זו לא נתנה להוצאה. וכתבי רבוותא אי אית למקבל עסקא ממונא דנפשיה דשקיל וטרי אף על גב דמקבל עסקא מחבריה ולא שקיל מניה אגר בטלנות טרחא שרי מההיא דאמרינן (ס"ט.) גביל לתורא גביל לתורי ורבי ברוך פליג עלייהו דלא ילפינן מבהמה כדכתבינן בקבלנות. ותו עסקא לית ליה למקבל רשות למשקל פלגא מלוה לאיעסוקי לנפשיה ולאהדורי פלגא דפקדון גבי אינש מעלמא ואפילו אתני קמי בי דינא לאו תנאה הוא. וסברא מעליא היא דהא אפילו קמי מרי עסקא אי אמר ליה נרווח טפי דינא הוא דמעכב עליה ולית ליה לשותפא למשקל עד דמטי זימנא והא דאיסור ורב ספרא (ל"א:) דידיה הוא דשקיל. אמר רבא חד עסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה תרי עסקי וחד שטרא פסידא דלוה הוא. דהא קימא לן אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד כדאיתא בהלכות. ומסתברא טעמא אחרינא דבחד שטרא לא שקיל אלא אגר בטילא דחד אבל בתרי שטרי חשיב לכל חד וחד אגר בטילא והכי סבירא לן דאגר בטילא לא פחית כלל היכא דאית ליה אומנות אחריתי כדתניא בתוספתא (ב"מ פ"ד ה"ח) לא יאמר לו הרי הן עשויין למחצה לשליש ולרביע אלא מחשב עמו שכר בטילא. ופלגא באגר תרי תילתי בהפסד ליתה אלא לשכר עמלו ומזונו בשומת עגלים וסייחים או בעסקא שאין לו אומנות כדפרישית בקבלנות. והא דתניא (ע'.) קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע רחוק לשכר וקרוב להפסד חסיד קרוב לזה ולזה ורחוק לזה ולזה זו מדת כל אדם כגון שנותן לו שכר בטילא ומתנה עמו למחצה לשליש ולרביע שכר למחצה לשליש ולרביע הפסד. ורבוותא פסקי פלגא באגר ותרי תילתי בהפסד לכולהו עסקי נינהו לשכר עמלו ומזונו. ירושלמי (ב"מ פ"ה ה"ג) חד בר נש יהב לחבריה דינרי ואמר ליה סב תרין דינרין אגרך ומה דאינון עבדין דידי ודידך.
וקרוב לשכר ורחוק להפסד לאו רבית ממש הוא אלא אבק ריבית הוא מדשרינן גבי יתמי כדאמרינן (ע'.) אמר ליה רבא לרב יוסף זוזי דיתמי היכי עביד להו מר אמר ליה חזינא אינש דאית ליה דהבא פריכא ושקלינן מיניה ויהבינן להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד ודוקא דהבא פריכא אבל כלים לא מאי טעמא דלמא פקדון נינהו ואי אתי איניש מעלמא ויהיב בהו סימנא שקיל להו — ומסתברא דשמעינן מינה דלא עשו תקנת השוק אלא בגנב וטעמא דקיימא לן דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן להו (שבועות מ"ו:) ולא הוה ליה ללוקח לשיולי אי איגנוב או לא ועוד תקנת השוק שלא יגזול וימכור בשוק כדגרסינן בירושלמי (ב"ק פ"י ה"ג) בדין היה שלא ישבע אלא מפני שלא יהיו בעלי בתים נטפלין עם הגנבים. וגרסינן נמי בפרק חזקת הבתים (ב"ב מ"ד:) וניחוש דילמא גזלה שמעינן מינה אף על גב דזבנה מוכר ללוקח שלא באחריות חוזר הלוקח על המוכר אלמא לא עשו בו תקנת השוק. לרב משה גאון הקונה ממוצא מציאה אפילו המוצא חייב להכריז ולא הכריז אין על הקונה כלום ואם נמצאת בידו אינו חייב להחזיר ולא עשו בו תקנת השוק. ורבינו אלפס אמר הקונה חפץ מחבירו ונתברר לו שאינו של מוכר הניח מעותיו על קרן הצבי — אמר רב אשי הא תינח דאשתכח דאית ליה דהבא פריכא דלית ליה דהבא פריכא מאי חזינן איניש דמהימן ומשפי נכסי ולא מקבל עליה לטותא דרבנן ויהבינן להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד.
והאי עסקא דנהגי בה השתא דיהבי זוזי ומנו לרוחא דכל שתא בכך וכך זוזי ומטי ליה לבעל הממון פלגו רוחא וההוא פלגא מזבין ליה ניהליה בציר פורתא כגון דמטי ליה פלגו רוחא עשרין זוזי ומזבין ליה ניהליה בעשרה ויהיב ליה עשרה דינרין בכל שתא ואי ליכא רוחא אלא עשרה בלחוד יהיב להו ניהליה ואמר ליה אי מטי לך פסידא תימא לי ואנא אהדר לך אי נמי ליהוי בידך האי עסקא עד דשלים לך האי פסידא ואמרי בההיא הנאה דפטר ליה משבועה מותר. ומסתברא דקרוב לשכר ורחוק להפסד הוא (ע'.). וקרוב אני לומר דריבית קצוצה היא דשכר מעותיו עומד ונוטל בכל שנה ושנה ומי יימר דהוי רוחא ומי יימר דכי מטי פסידא שלים ליה בהנהו זוזי ושבועה נמי אימת מחייב דאקנייה ניהליה דילמא אית ליה סהדי אי נמי ניחא ליה להאיך לאשתבועי הלכך כי יהיב ליה רבית הוא דיהיב ליה דכיון דאכתי לית ביה רוחא לאו תנאה הוא וגדולה מזו אמרו (י"ד:) אמר רב נחמן אמר שמואל המוכר שדה לחבירו ונמצאת שדה שאינה שלו מעות יש לו שבח אין לו ואף על פי שפירש לו את השבח מאי טעמא כיון דקרקע אין לו שכר מעותיו עומד ונוטל וכל שכן הכא דהלואה היא, ועוד מהערמת רבית מי קא נפקי הא אמרינן (קידושין ו':) בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית.
כתב בכך וכך בשבת וכו' איך פלני בר פלני אמר לנא הוו עלי סהדי בקנין וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני למהוי ליה בידיה לזכו מחמת דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא וקבילית מניה כך וכך לאיעסוקי בהון בכל מיני עסקא ברעות שמיא עד יום פלן וכל רווחא דמטי לן מן שמיא לשקול פלני דנן פלגא, או תלתא, או רבעא, ואי מטי פסידא נמי אנא דרינא פלגא ואיהו פלגא וקבילית עלי בנאמנותא דלא לאיערומי ליה ולא לאיטמורי מניה שום מידי ואחריות שטר עסקא דנן קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי אגב ארבע אמות קרקע כחומר כל שטרי עסקא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא וכו'.
<h2>דף קה.</h2>
ואמר רבא האי מאן דמקבל עיסקא מחבריה ופסיד וטרח ומלייה ולא אודעיה לא מצי אמר ליה דרי מהאי פסידא בהדאי פירש רבינו אפילו מלייה מעסקא אחרינא דאוזיף דאי מההוא עסקא לא אצטריך למימר. והיכא דאתרי שותפא לחבריה לא תיזיל בהאי אורחא אי נמי לא תקני מהאי סחורה אי מטי ליה פסידא פטור ואי אית ביה רוחא פלגי אהדדי. תוספתא (ב"מ פ"ד) המושיב את חבירו למחצית שכר לא יהא לוקח ומוכר דברים אחרים ואם לקח ומכר השכר לאמצע. ואמר רבא הני בי תרי דעבוד עסקא בהדי הדדי פירשתי בחלוקת השותפין. ואי יהיב אינש לחבריה עסקא פלגא באגר ולא פריש הפסד אי אית ליה אומנות אחריתי יהיב ליה כפועל בטל ואי לא יהיב ליה כמנהגא דההוא אתרא. ומאן דיהיב לחבריה עסקא ויהיב ליה רוחא בכל שתא ובתר הכי אמר ליה דלא הוה ביה רוחא וקרנא יהבית לך אי יהיב ליה רוחא באפי סהדי אי נמי דקא מודי ליה דכי יהיב ליה לשום רוחא קאמר ליה לאו כל כמיניה וגבי כוליה אף על גב דלא אמר אתם עדי אבל אי בסתמא יהיב ליה משתבע דלא הוה ביה רוחא וזקפי רוחא אקרנא. ומאן דיהיב עסקא לחבריה והימניה אשכר ולא על הקרן ואשתכח פסידא בקרנא משלם ליה קרנא ולא מצי לגלגל עליו שבועה על הריוח.
